התישו אותי הבוקר החבר'ה. בעיקר טראבל בילי בוי (trouble) עם הצעקות שלו.
שבועיים הוא היה בתרדמת ופתאום המחלה שלו התעוררה. בילי הוא מה שנקרא "מחליק
בגרון", ואני בשוק מעצמי שלא זיהיתי את זה קודם.
ביום הראשון שהכרנו (ביום שמיני שלי כאן) הרמנו כוסית עם כל החבר'ה
ואני סירבתי להתייחס ברצינות לעובדה שהוא פירק כבר חצי בקבוק בזמן שעוד הייתי בכוס
השלישית שלי. גם כשנגמרו האקסלים והוא המשיך להחליק אותם נקי לגרון בשלוקים, עדיין
התכחשתי לכישרון.
בילי לא שותה. לא מרגיש את מרירותה של הוודקה. הוא רק מחליק את זה
בגרון במן טכניקה מיוחדת כזאת שעדיין לא עליתי עליה. אבל גם אם יתנו לי להתחרות
איתו בכוס מים מול כוס וודקה , הוא עדיין יוריד את שלו מהר יותר.
הרמת כוסית. ועוד כוסית. ועוד אחת...
לפני יומיים היתה הפעם הראשונה שהתחלתי לחשוד. ברוב תמימותי אמרתי
"נפתח בקבוק, חצי נשתה היום וחצי נשמור לחג" – פחחחחחח. לא היינו צריכים
את בילי בוי בשביל לרוקן את הבקבוק. מספיק שיש פה עוד אחד קטן כמוני. ויש פה, לא
חסר.
בילי בא רק להרמת כוסית קטנה, החליק בגרון והלך נעלם. כנראה שגם הוא
הרגיש לא בנוח שאנחנו לא עומדים בקצב שלו. שמחתי לראות שהיתה לו לפחות המודעות
לכך. רוב האנשים כאן לא עובדים והאלכוהול בארץ יקר נורא כמו שאתם יודעים. ואני לא
יכול להרשות לעצמי לפתוח כאן יותר מבקבוק בשבוע. כל בקבוק עם קרח ואקסלים/משקה
ערבוב אחר זה 100 שח. בבית בקבוק היה מסדר אותי
לשבוע-שבועיים, ואם באים חבר'ה אז פעם הבאה מקסימום מישהו אחר מביא, אבל כאן
מתקבל הרושם שלאנשים אין כסף, אפילו
לדברים שנראים קטנים בעיניי (הרוב כאן לא עובדים, עוד נדבר על זה). ככה שאני צריך
לבחור יום שבו פותחים ואומרים שלום לבקבוק, אין לשמור. מן קומונה חלקית שכזאת.
אחרי חצי שעה בילי חזר לעוד שלוק ושוב נעלם לחצי שעה. וכך היה בא לשלוק
פעם בחצי שעה ונעלם. כאילו מחכה לנו , דואג שלא לשתות יותר מהאחרים. אני שם לב
למחוות שכאלו. וזאת גם היתה הפעם הראשונה שקלטתי איך הוא מוריד כוס וודקה נקייה
בזמן שכולנו לוגמים בהנאה חצי-חצי עם משקה צד (איך שלא קוראים לשוואפס הסגול
ההוא).
מי חירבן פה?
בילי לא נהנה מעצם השתייה, הוא נהנה מההרס העצמי של זה.והבוקר ההרס
היה גדול. הבוקר התחיל כמה שעות קודם לכן כשכל הלילה היה לי משב רוח מהול בניחוחות
של חרא על האוהל. מישהו כאן הזיז את השירותים הכימיים לכיוון האוהל שלי ואני די
בטוח שאני יודע מי זה. בחור נחמד שכבר מיודד איתי. מאתמול אני מחפש אותו בשביל
להעביר את זה איתו למקום אחר שיהיה רחוק משנינו. אבל לא תפסתי אותו אז הבוקר,
לפחות לבינתיים, הזזתי את זה בחזרה לכיוון האוהל שלו – to be
continue בנושא
הזה.
מי ראה לאן נעלם הברז?
אחכ כמובן שהלכתי לעשות את מה שאני עושה כל בוקר – פותח ב"השקיית
העץ" שמאחורי האוהל שלי והלאה לשטיפת
ידיים וצחצוח שיניים בברז שמחובר עם צינור מהמקלחות ועד לאחד העצים מאחור. אלא
שפתאום נעלם לי הברז. הופההה... הלווו.... מישהו ראה כאן ברז? לאן נעלם הברז? וגם
במקלחות פתאום המים לא עובדים. מבט לאחור – הצינור בכלל מפורק.
מאמא רוסיה – בלונדינית יפיפייה ושמורה בשנות ה 50 לחייה, שכל בוקר
יוצאת לעבר המקלחת כשמגבת כרוכה לגופה נתקלת בי וגם כן שואלת בעצבים איפה לעזאזל
נעלם לנו הברז? לרוב היא די קשוחה ובעלת חזות קרירה ומרוחקת, אבל אחרי שבועיים כאן
הצלחתי לשבור איתה את הדיסטנס הזה. יחסים טובים בין שכנים, לא מעבר.
התחלתי לעקוב אחרי הצינור שהיה מחובר מאחורי המלקחת והלכתי איתו בין
העצים עד לאוהל החדש שהוא הוביל אותי אליו. יש כאן איזה אחד שהוא כמו מקגיוור רק
בגרסה התימנית, בחור טוב, ידי זהב. בונה הכל, מתקן הכל. גם הוא עבר עם האוהל אל
מעבר לגדר ההפרדה החדשה לפני יומיים, ומסתבר שהבוקר הוא ניסה להעביר ברז נוסף אליו
ולא שם לב שהצינור מהמקלחת נותק. אנחנו ביחסים טובים ובזמן שמאמא רוסיה צועקת
מאחור אני והוא כבר היינו בדרך לסדר את הבעיה ("אני והוא" = אני מסתכל
והוא עושה. במקרה הכי רחוק אני מחזיק לרגע מפתח שוודי או פטיש ומושיט לו כל מה
שיבקש. ). חמש דקות והעניין תוקן. מפתח שוודי, פטיש, שני מסמרים והמון כישרון. הכל
היה יכול להיגמר בחיוכים ואהבה לשנה החדשה אילולא מיסטר טראבל בילי בוי כבר היה
שיכור.
אנחנו מדברים על 10 בבוקר. אין לי מושג מתי הוא כבר הספיק להחליק
וודקה לגרון, אבל לפי הצעקות ועודף האנרגיות המתפרצות הוא כבר היה גמור. אומנם בעין
בלתי מקצועית לא כל אחד היה מזהה עליו כי
הוא עדיין הלך ישר ודיבר נורמלי, אבל הקטע אצלו זה שהסטלה מכניסה אותו להילוך
גבוה. הוא נהיה מאד אנרגטי ופעלתן, ואז מספיק זץ' קטן לא במקום בשביל להדליק לו
ת'בויילר.
זץ' קטן אמרנו? אצל מאמא רוסיה אין דבר כזה זץ'. היא ישר זורקת בקבוק
תבערה למדורה. תוך שניות הכל שם התפוצץ בניהם. צעקות וקללות בעברית ורוסית על המים
ועל מה לא. כל אחד כאן הפיוז והסיבוב שלו. בילי התפרע לגמרי הבוקר והוא עוד לא
יודע את זה אבל מבחינתי הוא מחוק עד להודעה חדשה. בשלב מסויים הוא כבר התחיל לעשות
תנועות מאיימות לכיוונה של המאמא שכפולה מגילו נאלצתי לסחוב אותו לאוהל שלו. ואין
לי כח לזה. לא באתי לכאן על תקן הגננת. מבחינתי מי שלא יודע להסתדר עם הסטלה שלו
שלא ישתה.גם ככה מספיק קשה כאן לכולם. אני איש של שקט ושלווה, אין לי כח לצעקות
ומופעי שכרות על הבוקר.
בינתיים מאמא רוסיה הזמינה לטראבל בילי בוי משטרה ולמרבה הפלא הם
הגיעו תוך 5 דק'. אם חשבתם שליד המשטרה הם יהיו ילדים טובים – טעיתם. גם השוטרים
היו נבוכים ומופתעים שהצעקות בין השניים לא פסקו גם לידם. טראבל בילי בוי סימן
באצבעו קו על החול וצעק למאמא ברוסית סוכה בלאט שאם היא עוברת את הקו הזה הוא
מזיין את האמאמא שלה. לא הבנתי כבר מה היא ענתה לו ברוסית פיסדץ משלה, אבל העיקר שתפקיד
הגננת עבר לחבר'ה במדים.
בשעה טובה הלכתי להתקלח. שיצאתי שוב צעקות, הפעם מהאוהל הפינתי.
כרגיל, טראבל בילי בוי במרכז הבלגן. כשהוא שיכור הוא אסון. צעקו עליו והעיפו אותו
משם. אני אפילו לא רוצה לדעת מה הוא עשה. בערב שתרד לו הסטלה אני אסביר לו עד כמה
אני מאוכזב ממנו. רק אתמול נתתי לו כאן גיבוי כשהוא רב עם שני דיירים אחרים. הגיבוי
נגמר. הוא יצטרך להבין שהמצב שלו פשוט מאד – או שהוא מפסיק לשתות (כמו שהוא היה
ב"תרדמת" בשבועיים האחרונים שלא שתה) וחוזר להיות הבחור הסחי והנחמד, או
שמהר מאד הוא ימצא את עצמו בחוץ. עוד בוקר כזה ומישהו כבר יעיף אותו. יש כאלו
שמזמינים משטרה ויש כאלו שפותרים בעיות לבד.
כשהתארגנתי ליציאה ראיתי אותו כבר שוכב ליד האוהל שלו, מרוח על האדמה,
עם הפרצוף בתוך החול. חלומות פז מיסטר טראבל בוי.
